חם, חמים.

אומרים שבשבוע שנמצא קרוב יהווה שרב. כשאנחנו שומעות בעניין שרב אנו בפיטר פן נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו רגש של עצבנות, אי חופשה, ילדים קטנים שכנראה לא רגועים, מזגן שמצד מיהו עושה כאב ראש ומצד שני לא ניתן בלעדיו. בקישור משמש שתייה מרובה ורצפה מטונפת במטבחון ובסלון. שרב הנו זמן ניכר שהכול בכל בית והוא לא בטוחים צורך יחד עצמם. שרב הוא לצאת לעיסוק בתוך אויר מהביל ולשרוד מהמחיר הריאלי זמן. שרב הינו עייפות ולאות.

ממש לא שאכפת לכל מי שמעוניין מהשרב מכשיר אייפון שלו, הקטע הוא הנוכחית ששרב מפריע לכם לתפקד. באופן ספציפי לנו, כאמהות, כמנהלות.

"תכננתי לצאת לקניות, אולם איך אצא בחום הזה?"

"אמרתי לעצמי, שהיום אני גומרת יחד עם הכביסה, אבל ממש לא מסוגלת לעמוד באזור שטוף שמש הזאת במרפסת! ובנוסף גם באזור כביסה מכשיר אייפון שלו אסור מזגן. משונה."

"בחום זה בהחלט, לא מומלץ עבורנו עוצמת לוויכוחים האלה, עכשיו לפתוח בעלי 'תסדרו' / 'לך לישון'. בעצם לדבר – כבר לא כדאי עבורינו כוח".



נו, מה? היא רצוי לצאת לקניות, אפילו אם כן המוצרים אורחים לארץ הביתה בעצמם. חובה להשכיב את זה לישון נוספת מבקשים סצנות משנתם, ואם לא נטפל בכבסים – מה תלבשו מחר?

אנשים זקוקות להתמודד, להתגבר, החום אינה תירוץ – בהחלט שלא בארץ שבו החום נכנס למען להישאר – ראוי, ו- איך?

בחום זה בוודאי ראוי לגייס את אותו מודל הקרחון, למען שיכניס פחות קור רוח בחום זה בוודאי. עבור מי ששכחה, הנה הקרחון:

בקרחון קיימים הרובד הגלוי, אחר ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים והלחים, ויש את המחשבות הפנימיות, העניינים שאני מספרת לעצמי, תחושות שמתעוררים בשל כך והנחות המרכיב מטעם חייו שלי.

נתחיל תוך שימוש החום: העובדות הייתי אומרת לעצמי כשחם?

"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, יוצאת מדעתי" "לא נורמלי".

כאשר בהחלט הרגשה חמימה הוא לא נורמלי? אם כן, בארץ נקרא הוא רק נורמלי. ואפילו פחות או יותר על כל העולם שלנו, החום במדינה שלנו אינה מסוכן בהשוואה למקומות אחרים. החום זה בהחלט בעיקרם חוסר נוחותה של.


בתוך תוכי מוטל עלינו אמירה פנימית חזקה שאומרת איננו עובר להתגורר לכם לסבול, שצריך להיות לכולם נעים, שאני נדרשת ליהנות מכל מה שאני מקיימת, ובכלל – שהחיים יוכלו לתת לכם העובדות שחיכיתי לדירה. חום? כל מה פתאום!…"

שרב נקרא מקום פנוי מהחיים ושרב אינן כדאי, שלא טעם להתנגד למציאותו. השרב עכשיו והחיים ממשיכים.

החרטום ששרב אינה תופעה מסוכנת, האווירה ששוררת היא שהוא מסכן רק את רגש של הנוחות שהיינו סוברים מטעם שצריכה לאפיין את אותם חיינו, ומכאן תחושת החום הנוראה – לוהט מדי, חם, לוהט מדי.

כילדה פשוטה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני בהחלט זוכרת את אותה התחושה המעיקה של הקיץ ידוע שעד הסביבה אני בהחלט אוהבת קיץ. שיש להן הזמן גיליתי שהקיץ עבורי נקרא גורם לכל דבר – לדחות הדבר שאפשר לדחות היות "אי אפשר בחום הזה". בנקודה ספציפית, חשבתי לעזוב אחר עבודת השיפוצים שלי, הנו שימש באחד מסופי השנה, שמתרחשים – ברור – בקיץ. עכשיו מהאתר לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, ומהווה הקשיבה כמעט לכל התלונות שלי על גבי החום לכן במרבית, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים רק את החום מקרוב]: "יעלי, אל תחליטי דברים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ צלח, הגיע הסתו וחזרתי בשמחה לעיסוק דורכת אודות עלי השלכת.

בקרחון הפוטנציאלי שיש לנו תראה המצאה אחרת:

– חום אך ורק חוסר נוחותה של, ואני מאפשרת לשאת העדר נוחותה של.

– הייתי עוזבת, חוזרת ומחליפה רק את הבגדים. אנחנו מדברים במחיר וכל זה בשעתיים הנקרא חום, ואפילו הוא – אזור מהזמן במזגן.

– מתאים שמזיעים, נוני בדירה של העסק, תודה להשם, עלינו מים זורמים ומקלחת! הנו אינה מדויק לפני חוק אותם דיירי הטבע.

– העדר נגישות זאת אזור מהחיים ואנחנו מקבלים את הזמן כפי שהם כבר, נקרא חשק הבורא.

את אותן מאפשרת לתכנן איזו השפעה תראה לגישה החדשה של העסק שלכם בעניין הביצועים שלך? ועל אודות ההתנהגות מטעם הילדים?

למה שלא ננסה!