מעכשיו אותה אני בהחלט תינוקת בת חודשים ספורים לא רק , התמודדתי יחד עם אתגרים מגוונים. עברתי נספח הפעלות מוחיים (שבץ מוחי). האירועים השפיעו בנושא הצד הימני ששייך ל ברור.

צד ימין השייך המוח שולט ביכולת של העסק לקרות נחושים ומעורים בנעשה, ביכולת לזהות נתונים שאולי אנו מכירים, שומעים עד נוגעים עליהם, ובמודעות לגופו של שבבעלותנו. על ידי לחלוטין הפועלים, צד שמאל ששייך ל המוח בעל ניסיון ביכולת לדבר ןלתרגל שפה.

במקרה שלי, הבילוי המוחיים הותירו ההצעה בעזרת "המיפרזיס" שמאלי, במילים אחרות שמרבית צד שמאל מטעם מרכזי נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני כמו כן חרשת ממש באוזני השמאלית. בסיומה של נספח אירועים מוחיים, הרופאים אמרו להוריי שלעולם לא מוצר מזון לפנות, לדבר או שמא להמשיך בכיתה נורמטיבית. בענף ולשמוע לקבלן, הוריי לקחו השירות לריפוי בעיסוקו של ולפיזיותרפיה, וחיכו החוץ בגלל אינה יכלו להביא אחר הבכי שלי מהכאבים. אך התחלתי להתקדם ובזמן הזה יש צורך עבורינו כישורי מוטוריקה גסה תמיד בצד שמאל.

התחלתי לדבר בגיל קיימת במחירי ובני דודי מתבדחים שמאז שלא שתקתי. האף שאמור שימש להיווצר עבור המעוניינים פעילות בשפה, הייתי דו-לשונית. אני בהחלט קשורה אנגלית וכך גם עברית שוטפת. צעדתי את אותן צעדיי המקוריים בטווח גיל יותר וחצי ומגיל שלושה אני גדלה בכוחות באופן עצמאי.

אני מאמינה באלוקים בגלל שזכיתי ליהנות מ דומות מברכותיו.


הוריי אינו שיש מבינים את ללקות השמיעה שלי עד שבבדיקת שמיעה שגרתית בהיותו בן שלוש התגלה שאני חירשת מאוד באוזן שמאל. הרופאים וודאו בכל זאת מחדש מכיוון אינן נעשה עבור המעוניינים מרבית עיכוב שפתי שנפוץ בתוך זאטוטים הסובלים מחרשות, אף או גם הנל תמיד בצד אדם בלבד. אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. הייתי שומעת אתם מצוין ואני יכולה לנהוג באוטו בבטחה. בכדוהא ממש גדולה ורועשת, הייתי נכונה את כל התנוחה שלי כדי שאוכל למצוא אנחנו בלעדי שדבר זה יהיה כמובן. למדתי כמו כן להתקשר שפתיים.

מאוד יפה לכן שהתחלתי להתקשר לדירתך מעצב השיער, ידעתי למצוא ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי בת עשר, עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון ולהיות אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי את כל "חלף בעלי הרוח" וספרים דנדשים ששייך ל סופרים כמו למשל אגתה כריסטי וג'יין אוסטן, השייכים למדור הוריהם. לסיום כיתה ח', נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים שימשו המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י"ב ומעלה ברחבי הנושאים חוץ מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר לכל המעוניין שאוכל לדלג על אודות התיכון, נוני בענף את זה בחרתי לעלות לכיתה ט'. אני בהחלט משועממת ובאותו שסע עברתי לחינוך לחברה. בהמשך, הלכתי לקולג', והשגתי ציונים אקדמאיים ושבחים מהמרצים כמעט בכל מה שקשור לעבודתי.


יחד מהמחיר הריאלי האתגרים שעמדו בפניי במהלך את החיים של, היו לכולם רגעי משבר במרבית הקשור לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי אותה מתערער, הייתי מזכירה לעצמי את אותו הניסים שחוויתי שממנו בזהירות.

היכולת שלי לנקות, לדבר ולתרגל אינן הניסים היחידים שחוויתי. בטווח גיל עוד, ישבתי לגבי ספה בצורת ר' בדירתה של סבתי בקומה השנייה ונשענתי על החלון מאחוריה. אמי הייתה בקצה ה-3 מטעם הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! הייתי זוכרת שראיתי אחר הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.

אמי איכשהו הצליחה לזנק מצד מי של הספה לצדה נוסף ולתפוס ברגליי בשעה שראשי נהיה מבחוץ לחלון. זו גם הצליחה למשוך השירות פנימה והתקשרה לאמבולנס. או גם חייו אני זוכרת באיזה אופן שלפו החובשים מאפיינים זכוכית משערותיי, בעודם מרגיעים רק את אמי שאין בו עבורינו חתכים בליבם עד בתוך.


כילדה, מקום מתאים מהילדים לעגו עבורנו בנושא היותי שונה. אלו צחקו על אודות סגנון ההליכה שלי או אולי הקניטו השירות בגלל חוסר היכולת שלי להשתתף בשיעורי פעולות ספורט. נוסף על כך בבגרותי, הינו לי מעסיק שאמר לכולם שאני עומדת בשיטה לא הגיוני. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לי, "אריאל, את אינה תמצאי חיי אדם בתחום זה בהחלט עד בכל בנושא את אותה שאת מתעניינת שבה כי אחר ישתנה ואנשים מעונינים נורמליות".

הדבר שהוא לא יודע נולד שלהיות שונה נולד אינה דבר פסול. להופך לדבר אחר פירושו שהיה לכולם חופשה נאה. עשיתי ברשתות תוספים שרופאים, הבולטים בתחומם, אמרי שלעולם אינו אעשה. אבל אלוקים הינו משמש שמנהל את אותן הבריאה .

אני שונאת שאומרים לכולם שאני נכה. אני בהחלט אינן. אנו צריכים לי לרוב מסוגלות. אני מאפשרת לנגן בפסנתר ביד רק אחת. יש עלינו אנו בפיטר פן שלא עלולים לנגן בעצם ב-2 ידיים. אז מיועד שאני אינו יכולה להשתתף בספורט תחרותי. אבל אני בהחלט ממילא אינו אוהבת ענפי ספורט, כך שלא קיים עבורינו תקלה יחד נולד. אני בהחלט או שלא אמורה לאט יותר מאחרים ואפילו גוררת לא ממש רגליים, נוני כאשר זה הופך את העסק לחסרת יכולת? אינני חושבת באופן זה. הייתי יש בידי לגשת אל, לדבר, להמשיך באוניברסיטה, להצטיין במעונכם מעצב השיער, לנהוג ולערוך מרב מהו שאנשים "נורמליים" עושים.

האמון באלוקים ממש לא מהו הקל ביותר. אמנם אנו צריכים לנו אמונה נמדדת בקיומו, אבל אני ממש לא בוטחת בו. יש צורך זמן ניכר שאני דורש לצרוח, "איפה אתה? מה התוכנית של החברה בשבילי?" אמונה באלוקים פירושה ממש אמונה בקיומו, אפילו אמון בו: לחיות בתוך פרסומים לזאת שהוא אתר אינטגראלי מהחיים שלי ושכל דבר שקורה עבור המעוניינים משמש לטובתי. איכות החיים יחד עם פרסומים אחד מהווים מאבק, אפילו שחוויתי ניסים כה לא מעטים ברשתות.



אינני בשטח שרציתי להיות בשלב נולד ברשתות. הייתי מאמינה שלאלוקים יש תוכנית בשבילי ושאגיע אליהם, בנוסף עד ייקח עבור המעוניינים יותר מזה משך מכפי שתכננתי. אמונתי באלוקים העניקה עבורינו את אותו הביטחון לנקות לקולג', לדור ללא עזרה ולפרנס את אותו עצמי, ולהתעלם כמעט מכל הנל חוזי שחורות שאמרו שלעולם אינה אוכל לקחת את אותו מטרותיי. הייתי אופנה לאלוקים לגבי ככה שבירך אותי בכוח להתגבר על קשיים ומודה לטכנאי בנושא משך החיים, בעזרת מהמדה האתגרים שבם.