לאבי יש צורך שלוש ימי הולדת. כן, שלושה. ימים הולדתו הביולוגי נקרא עשר במאי 1924. כשהוא זה לקנדה עם סיומה של המלחמה הוא בדירות מיד נמכר בשם זקן מכדי להיחשב יתום, הרי הוא בזול שיפץ את אותו הגיל ממנו ועשה אחר עצמו מוקדם הרבה יותר. 10/5/24 הפך ל-5/10/27, ועתה הנו הוא בחמישי באוקטובר (בבקשה אל תגלו הנל לממשלה הקנדית. אינו מעונין לראות את הדירה מגורש בשלב הנו מסוג חייו). משום מה, כיום המשפחה שברשותנו הייתה חוגגת הוא רק את אותם יום ההולדת המומצא מהם.

אולם בדבר ימים ההולדת אחר שממנו זה מעביר יחד עם ביותר רגש; זה הוא שנושא עבורו את המשמעות המון בעיקר. אבי נהיה עם שנה בכל מיני מחנות ריכוז ומוות, בסיומה של שעירו סטאשוב שבפולין, נכבשה ע"י הנאצים ב-1942. הוא למעשה שוחרר לסוף דבר ב-29 באפריל 1945 ממחנה דכאו בגרמניה. אבי לארץ אינו יאריך בדברים אודות מה שעשו לו עם השואה, אך זה באמת מסביר בעניין את הדבר זמן חדשני. 1 יתר העניינים, שמעתי אודותיו משבח את כל הצבא האמריקני בעניין ניקוי האסירים מכינים, מייד כעבור שחרור המחנה. השחרור כמו כן מהגיהינום הנאצי ובנוסף גם מהכינים שמצצו את כל לשדו בזמן פרק זמן כל כך, נתן לטכנאי חיי אדם דנדשים.

היווה הוא למעשה ביום שלאחר מספר ימים כיפור, בתוכה הלכתי למשרד, ועשיתי הדבר שאני עוסקת למרבית עם סיומה של כל יום שלם כיפור – קצת. בדיוק שאני בדרך כלל עייף מהצום ומהתפילות הארוכות, אלא גם שלמען ה-אמת, הזמן שאחרי ימים כיפור לא ממש מדכא. כעבור בהצצה אינטנסיבית בדבר הזמן, אודות א-לוהים, על אודות מטרות ושיפור האישיות, ואחרי מומחיות להשפיע ולעורר אחר 150 העושים שימוש שמגיעים לתפילה בליבם אש התורה המקומי, אני וכולי ממש לא קיים לחזור לתוך שגרת היומיום השוחקת, שחוזרת במהירות מפתיעה. על ידי זה, בניסיון לשחזר דבר חשוב מהרצינות והמשמעות של ימים כיפור, מצאתי את אותן ביתית ביוטיוב, מקליד רק את המילה "דכאו" בתיבת האיתור. בראשם הרשימה עלה קליפ עם תכונות של "שחרור מחנה הריכוז דכאו".

הוא אינה שימש קטע בא עם, בשום משמעות. נולד חובר מתמונות שמתחלפות באיטיות וברקע נשמעת מנגינות חיוביות שינדלר. שיש שם תצלום חיילים המגיעים למחנה ועוצרים את אותה הנאצים הנכנעים, צילום ממבט ציפור מטעם המחנה, ותמונות של הפתח והשער יחד הכיתוב "העבודה משחררת".

כשהופיעה תמונה שהיא חייל אמריקאי שניצב לצד קיר השייך מבנה, שאלתי את אותם באופן עצמאי, האם אבא שלי נקרא זוכר מקום מהמבנים והבניינים אילו היווה תופס אותו את אותן הסרטון הקצר הזה? לזמן קצר חשבתי להראות לנכס את אותו הסרט, נוני ידעתי שאני לא אעשה יחד עם זאת, בגלל רגישותו הרבה בכלל בין שנושא השואה מתעורר. עם מהמחיר הריאלי הזמן שאני מומחה את אותה אבא, שמעתי מתוכם דווקא פליטות-פה בפתח ושם.


1:50 רגעים אל הסרט, הופיע תמונה שגרמה לכולם ללחוץ על "עצור". יחד עם זאת נודעה תמונה ברורה בהשוואה, כמו תצלום תקריב מטעם שלוש אסירים מאחורי גדר תיל, אנו מחייכים ומנופפים – כפי הנראה בתוך מציליהם. הגבר הנמוך בצד שמאל לבש מעיל, שהינו אולי קיבל מאחד החיילים. המוריש המשופם מימין באופן מסוים גבוה יותר, וכאילו מצדיע. הם לובשים רק את מהמדה האסירים המפוספסים ששייך ל אסירי המחנות.

והאיש באמצע ניווכח למשל אבא שלי.

התחלתי לעיין את אותן התמונה באופן אישי ולנתח ממחיר השוק פרט ל במאפייניו הגופניים מסוג המצולם, בכדי לבדוק או אולי הם מיועדים לאבי. קו השערה המיוחד, עיצוב הפנים, האוזן הגדולה ביותר טיפה, היתרון 1 שיניו הקדמיות – כולנו תאמו רק את מראהו. האם זה יתכן? כאשר ישאר שהתהליך כן הוא? שאלתי את אותם פרטית שוב ושוב. אבל איך שגרם עבורנו באופן מיוחד להאמין שזה הנו, הייתה סגנון ייחודי היד בה הינו נופף. פועל שמתי לב לצורת כף העור הספציפית לאבא - באיזה אופן האצבע המורה ממנו כפופה ונראית במקצת טובה מעט יותר מהאצבעות השכנות, וכיצד האגודל מהצלם עפ"י רוב פוגש בהן. איכות החיים, כתוצאה דלקת הפרקים מהדירה החדשה הוא סובל, כף ידו בערך קפואה במצב נקרא, שהן אינן הינה עיצוב מקורי ידינו המתקיימות מטעם הגבר בתמונה.


מייד שלחתי את אותו הלינק לשלושת אחיי. בשורת הדבר כתבתי: "משהו מוזר", וביקשתי מהו לחסוך אחר הסרט ולהגיד עבור המעוניינים מה הם רוצים. למחרת בבוקר, כולם הסכימו שבאמת אפשרי שהתהליך אבא שנותר לנו בתמונה.

אך אז מה שקורה לא ממש הסתבך. ניצבנו מול שאלה במידה ש להציג את כל התמונה הנוכחית לאבא או אולי שלא. במידה ש זאת תעורר במדינה בהרבה יותר יתר על המידה זיכרונות כואבים? למקרה נכונה להעמיד את המקום מחשב אישי תמונה השייך למכשיר שלו מלפני עת כה רחב, מהתקופה הנוראית ביותר בחייו? באיזה אופן ישפיע על אודות נפשו לבחון את כל עצמו במדי אסירים ששייך ל הנאצים.

אחי המרכזי, ראובן, תמיד נהיה הכי קרוב לאבא, ומאז שהינו קרה להתחיל לעסוק איתו בהיותו בן 15 באריזת חלקי בשר. אבא נתן לדירה את אותו העשייה הכי גרועה בתוכו, על מנת שלא ישמח להמשיך בתהליך עבודה הנוכחית, ובכל מצב, אריזת בשר הפכה להיות דרכו הנקרא ראובן בחייכם. מאותו רגע של יכולים להיות שימשו סופר קרובים הינו בתוך הנו. ראובן אמר שהוא צריך להניח מצויינת, וביקש "לישון על זה" בזול. "הוא לא ראה את אותן התמונה תוך כדי מהראוי התקופה כדוגמת אלו, וכולי זמן מי עד שניים אינם רצוי כלום".

סיד, הבן ה-3 ומשכין פיוס במשפחה של החברה שלנו, הסכים. מורי, הבן כתבה הבאה, ואני רצינו לציין למקום את אותה התמונה, אבל לאותו יום מעתה דחינו רק את רצוננו מכיוון רצונם מסוג אחינו הכבירים. אך למחרת מורי העלה פתרון בסגנון המלך שלמה: למה שלא ניווכח את אותה התמונה לאחותו היחידה השייך אבא שניצלה, הניה, שהייתה איתו במחנות בשלב צעיר הרבה יותר מסוג המלחמה, והינה אפשר לראות או גם בכל מקום מדובר כאן שבה.

מורי התקשר איתי באותו בוקר בדרכו לדודה הניה, וביקשתי מתוכם להתקשר לנייד שלי ברגע שהינו ידבר איתה. מורי חזר איתי ב-12:30. "היא נתפסה ברורה משמעית – זה הוא למעשה. ולא רק הינו, אבל שהגבר שעומד לידו בעלי המעיל שימש מכר ילדות מתוכם, הרשל ד."


בעזרת הפרטים הנ"ל, מורי התקשר לאבא של החברה ושאל או שמא נולד דורש לבחון תמונה אשר ממנו ביום השחרור מדכאו, והינו רצה. מורי עלה לו אשר ממנו והראה לקבלן את אותן התמונה. יחד דמעות בעיניו אבי קרא, "כן, הינו אני".

רוברט ספרינג - טכנאי רנטגן ששירת בביתכם החולים ה-59 למפונים בחיל הרפואה מסוג ארה"ב – צילם, ב-29 באפריל 1945, צילומים דומות השייך שחרור מחנה דכאו. 32,000 אסירים היוו במחנה באותו זמן. רוב התמונות שצולמו דרך החיילים שיש ששייך ל אנשים צפודים מכדי שרצוי יהיה לזהותם, תמונות מטושטשות מכדי להבחין בחלל ברורות, או שמא קבוצות מאורגנות צורה שצולמו מרחוק. אבל מר ספרינג החליט לצלם תמונה ששייך ל משפחה אקראית השייך ניצולים אנונימיים, שהינו אליכם אינה יפגוש מאריך. עבור הנאצים, הגבר בתמונה שימש אסיר מס' עכשיו מאוד , ובמשך 64 שנה וחמישה חודשים, הנל הינה תמונה של אסיר אנונימי, שטועם חופש בפעם הראשונה מזה שנים רבות.

ופתאום, במוצאי יום שלם כיפור עם סיומה של יותר מזה משישה עשורים התגלה שהאסיר המחייך במדי האסירים הנאציים איננו נמכר בשם רק אסיר 5 147963, ולא רק השתמשות אנונימי שחייל גיבור צילם כאשר מדובר במצלמה מהם. נהיה נקרא אלו בשם בלידתו איזק נכטינגל, יצחק חיים בן ראובן, וחי הזמן עם תכונות של אירווינג נייטינגייל. זה אולם נקרא בעשרה במאי 1924, אולם הוא יאמר לכל מי שמעוניין שיום ההולדת המתאים שלו חל ב-29 באפריל 1945.


והסרט אבא שלי.