בהסעה של הוריהם מטעם הסבים והסבתות שלי נולדו בניו יורק. 1, בעצרת אחסון לחללי השואה שנערכה בתיכון שלי, התבקשנו בסיום הטקס לעזוב את כל כל המקום ברוגע, בהתאם ל חוזה הבא: ראשונים יצאו אילו שהוריהם ניצולי שואה, אחריהם אילו שהורי המבוגרים ניצולים ובסופו של דבר אילו שהורי סבותיהם ניצולי שואה. אני ועוד שלושה בוגרים נותרנו להמתין ללא עזרה באודיטוריום החופשי. הסתכלנו הוא על אודות זה מעבר לשורות ריקות הנקרא מושבים, ואני הרגשתי שההלם גואה בי. איננו ידעתי שרוב הסבים מסוג אישי לכיתה אלו ניצולי שואה.

בנושא הבמה התנופף דגל ארה"ב לאור הזרקור החיוור לתחום דגל מדינה, ואני חשבתי בעניין המפלט שהמדינה היא נתנה לכל אלו שנמנים על באיזה אופן משמעותית יהודים. כשהייתי אמורה עם סבתא שלי לקניון, ואדם המחופש לסנטה קלאוס נקרא כולל לך ממתקים לכבוד חג המולד, זו עובד ומשתמש אמרה לו: "לא תודה. כל אחד יהודים, אזי כל אדם חוגגים את אותם חנוכה!" אלינו ממש לא אשכח איך עיניה הירוקות היו נוצצות בגאוותה הלוהטת להיות באופן יהודייה. כנכדתה, גדלתי באמונה שלהיות יהודי הינו אופציה, ואנטישמיות נודעה הדירה ארכאית המתקיימות מטעם בורות רחוקה מלפני חצי מאה באירופה.

לרוע המזל, קישור בניו יורק טיימס, "צלבי קרס, השמצות והצקות בבתי הצבע בעיר", חדווה ששנאה ארסית עדיין מפעפעת כאן ועתה. בבית מעצב השיער השייך מחוז 'פיין-בוש' במדינת ניו יורק, שנמצא רחוק מאוד 90 רגעים צפונית לניו יורק סיטי, ההליכה ביתי הצבע הפכה לסיוט לקראת התלמידים היהודיים. צלבי קרס נמצאו אודות וקרניזים, כסאות אוכל, ארונות, ספרי לימוד, מסכי באינטרנט, מגלשה בחצר, ובמקרה מזעזע באופן מיוחד, צוירו אודות פניו מטעם מיהו סופר סת״ם . שלושה משפחות יהודיות שולחות את כל בניהם לבית הספר זה, והמנהלים שלו נשפטו במעונכם החוק הפדרלי, באשמת אנטישמיות ויחס אדיש של הנהלת חדר הספר.


בתקופה זו, כשאחת האימהות התלוננה שמציקים לבתה, מפקח מקום הספר, פיליפ ג. שטיינברג, חיבר בידה במייל: "אמרתי שאפגש בשיתוף בתך, ובאמצעות כך אעשה, נוני הציפיות של העסק שנצליח לרענן הנחיות קדומות מולדות, גם אני מנחש בזול מוגזמות". ציוני התלמידים בני העם היהודי שנפגעו - ירדו, ורבים מהו הרגישו דכדוך ובידוד סוציולוגי. צלבי הקרס שנחקקו בנושא נכס חדר המעצב היוו מלווים הרבה פעמים במסרים כמו: "יהודי - תמות". מיהו התלמידים אמר אשר הוא הפסיק לדווח לגבי צלבי קרס למורים, כיוון שאף אחד לא עשה בעלי הנו מוצר.

מפקח ביה"ס אמר שהמצב מאתגר באופן ספציפי, כי שכל כך המון סטודנטים הואשמו בהתנהגות אנטישמית. כשכתב הניו יורק טיימס ביקר באזור ושאל את כל התושבים או לחילופין אלו מבינים את לצלבי הקרס ולפגיעות הרבות, ענה להם כל מי הגברים: "אנחנו אינו נוהגים היהודים בשכונה של החברה שלנו. בדירות מיד יש צורך לטכנאי מדינה משלהם. אלו רוצה זו כאן בכלל? אינם שייכים לפה".

המשפחות אומרות ששיחותיהן בעזרת נציגי בית מעצב השיער שיש חסרות תועלת, ושלא דיווחו לשיער שמשפחות כהנה וכהנה העלו פקטורים דומים. מי האבות שאל 1 את אותם סגן המנהל בשביל מה הבן אשר ממנו הוענש בדבר התגוננות בגלל ש תלמיד, שתפס את החפץ לא לפני שהתגרה בה על גבי השואה. סגן המנהל ענה: "אנחנו אוהבים מאוד באפס סובלנות למריבות." בנושא התלמידים היהודיים הושלכו מטבעות, אילצו אותם ללכת כסף מפחי זבל דחפו יחד עם זאת והרביצו לקבלן.

הורים האחראים שהתלוננו נשאלו באמצעות המפקח, למה הם ממשיכים לחיות בתחום בעזרת כזו ניחוח של שנאת יהודים. 1 האימהות המתוסכלות ענתה לו: "אנחנו מוצאים לנכטון לעזוב? מצבנו המשתלם כרגע לא טוב ובלתי מאפשר לכם לעזוב, נוני הינו ממש לא מה. מוטל עליכם לחנך רק את צאצאים שלנו לא לשנוא! עד נעזוב, המפסידים הרציניים באופן ספציפי יהיו - כל אדם בעצמכם".



לצורך שנים, שמעתי את הרב נח ויינברג זצ"ל חוזר אודות אמירה איתנה מסוג הרב שך זצ"ל: "אם אלו אדם יהיה מסוגל להרוג כמה מיליון יהודים, אזי האדם האדם כשיר להציל ששה מיליון יהודים." או בוּר מי, שניים או אולי אפילו 30 אמורים להשפיל את אותה אחינו היהודיים בניו יורק, הרי האדם עד שניים אם באופן מעשי 30 ממכם רשאים להגביר ולתמוך בהם. בודדת, בסיור בשערי אושוויץ, הרב נח עמד בשיתוף קבוצת מחנכים יהודיים ואמר: "אנחנו איננו יספיק ממשיים. הנאצים היוו עיקריים. אינם בהכרח הפסיקו לשדרג את אותו השיטות שהם עושים אם שהם פעלו במלוא היעילות. בהחלט לדוגמא שהנאצים שאפו להשמיד את אותו עם מדינתנו, אנחנו יודעים לשאוף לבנות רק את בעזרת מדינתנו."

מהו הכי לא טוב שאולי אנחנו רשאים לעשות כאשר שומעים על גבי סיפור מאוד מאוד, נקרא - שום דבר. לא רצוי להמתין ולשתוק! המשפחות היהודיות בעיירה הכפרית היא לא סבורים במעונכם. אינם. אני בהחלט חושבת אודות הניצוץ בעיניה המתקיימות מטעם סבתי. אני חושבת על אודות המושבים הריקים בעצרת הזיכרון לשואה עבור שנה אחת כזה שונות, ואני יודעת, החיים בהרבה יותר מתמיד, איזו ברכה הנל ממש לשהות יהודייה, אבל לקרות גאה בזה.

מה דעתכם? מהם כל אדם רשאים לקנות מעשה? נשמח לקבל את כל הערותיכם בתגובות למטה.