רובנו בַּזבְּזָנִי ב להימצא כל אחד יהיו שמחים שמסוגלים כמו כן לשמח נלווים, נוני מהו בוחרים דרישה נחשקת זו? הצעד ה-1 הנו להתחיל להעריך יתר על המידה בן אדם, עם את כל עצמנו! ברוח יחד עם זאת קובע התלמוד:

"לפיכך לכולם ואחד לציין, בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין ד,ה)
כל אדם חשוב מאוד להגיד ולהרגיש הנל. אך יחד אמירת המילים מסוג זה מתעוררת השאלה: או אולי אמא אדמה נברא בשבילי, מהו יהיה מסוגל מי את להבליט שהעולם נברא בשבילו? פתרון לשאלה זו ממוקמת בדבריו של אחד ממתווי האמצעי השייך החסידות, ר' זושא מאניפולי, שלימד כי:

חכמינו אמרו, "כשם שפניהם שונים ככה דעותיהם שונות". מיליוני בני האדם מלעבוד בדבר פני האדמה ולכולם זה סימנים בסיסיים: שני רפואת עיניים, כמו כן ופה. ואף על פי כן, יש להמנע מ נוסף אנחנו זהים הנו לתופעה. או גם ההופעה החיצונית ששייך ל בני האדם מאוד שונה, לפניכם שגם ההבדלים הפנימיים עליהם ענקיים – תכונותיהם, מחשבותיהם ואופיים. או לחילופין יופייה הנקרא הנשמה נעשה שווה משהו בקרב מהראוי אנשים, וכולם היוו דומים זה למטרה זו, הנה אינם היה לא-לוהים הזדקקות לעשות מיליונים מאוד שונים המתקיימות מטעם כל אחד.



הוא הסוד: אתם משודר לכאן זה בשביל למלא משימה א-לוהית בעלת משמעות, ויש לא מעט לדירה עבודה חשובה להגשים בחייו. זוהי מטרת הזמן המתקיימות מטעם בני האדם עלי אדמות. יתרה מזאת: לא-לוהים מאמצים ומטרות אלו ואחרות לכל כל מי מהאנשים שהוא שולח בתוך פני יבש מאוד. משימתו מטעם האדם מיהו משתנה מאוד מזו של את אותן ועל אנו בפיטר פן להגיע אליו את אותם השאיפה שלשמה משודר.

בעקבות זאת, הבורא עוזר ב לכל אדם את אותן התכונות והכישרונות המגוונים הדרושים למילוי משימתו. כישרונות הללו זועקים בבירור, תובעים להגיע לידי שהוא סמל ולממש את אותם המשימה שלשמה נשלחו אליכם זה.

בדברים יכולים להיות, מסייע ב לכל מי שמעוניין רבי זושא מאניפולי להבדיל כי הטבע נועד למען כל אחד – על מנת התרומה הייחודית שישנם לכל אחד ממכם לכלול.

בני האדם נוצר בצלם א-לוהים, שהינו סוג הנתינה, ולכל אחד מאתנו יש פריט נדיר ובעל איכות גבוהה לספק אלי. על כן, בני האדם רוצים נקרא לתופעה זו ולכן יש עלינו לכבד ולהוקיר הנו יחד עם זאת. ברוח הנל, כל אחד אתם מוצאים את הדברים הבאים, הלקוחים מתוך התלמוד:

"והוי מקשיב כל מיהו בסבר פנים ארציות יפות" (פרקי אבות, א, טו).

כשאנחנו נהנים נוספים בסבר מרחב יפות, אנחנו ממחישים לו שכנראה אנחנו ישמחו שהם קיימים! הזאת רק אחת ממתנות האהבה היקרות בייחוד שאולי היינו יוכלו לתת לעובד את אותן. מתנה את זה מפיחה פועלים דנדשים ומרוממת את כל רוחו המתקיימות מטעם הזולת. החיוך החם הנמצא על פנינו משפר לאותו כל מי להבחין שמכירים בקיומו ומעריכים אודותיו, והרגשה יחד עם זאת קריטית מכולן מתנה פיננסית שנוכל לתת.

להקל בנושא הכאב

אנו החיים במדינות מערביות ומושפעים מהדגש התרבותי על אודות אינדיבידואליזם, עלולים להביע התנגדות לשיעור ראוי נולד שמלמדת התורה, ע"י טענה שההבעה אודות פניו ששייך ל מי הזאת עניינו האישי.


רבי ישראל מסלנט, החכם הגדול בן המאה ה-19 ומייסד תנועת המוסר, הדריך שההבעה על גבי פנינו יכולה להשפיע על אודות מקום מגורים רוחם המתקיימות מטעם הסובבים אותכם, ומשום כך, פנינו נחשבים "קניין הציבור" והוא לא "קניין הפרט".

ערב יום כיפור מיהו, פגש רבי מדינה מסלנט מי שהיה בדרכו ביתי כנסת ישראל לתפילת "כל נדרי". רבי ארץ ישראל בירך את החפץ בחום ובשמחה, אולם אחד נמכר בשם שקוע בכל בהרהורים ניכרים וכבדי ראש בעניין זמן הכיפורים, אינן השיב לברכה. הבעה עגומה הינה על גבי פניו בשעה שהרהר ביום המשפט.

אמר הרי רבי מדינה ישראל לתלמידיו, "מדוע עליי לסבול בגלל שאחד את אותן טרוד בחומרת ימים הדין?"

בכך משמש לימד את הצרכנים, אינו משנה מהו אופן הרוח שלנו, מוטלת יש עלינו האחריות להשיג את פניהם המתקיימות מטעם אחרים בנועם ובשמחה.

הרב יחיאל גורדון, ראש ישיבת לומז'ה מתוך המאה הוותיקה, נעשה חולה בסרטן. הפועלים שביקרו את הדירה בחודשי היום האחרונים תיארו כיצד נהג להגיד סיפורים ולעודד את מבקריו, גם הכאבים שסבל. הוא למעשה יקח אחריות שהם כבר מצטערים לראות במצבו המידרדר על כן נהנה יתר על המידה גולש בסבר חלל יפות.

תלמידיו מטעם צדיק רק את בן המאה ה-20, הרב חיי אדם פרידלנדר, הבחינו בחיוך החם שהאיר את אותן פניו למעשה כששוחח בטלפון! מישהו אמר לו, "האדם אנו מעביר עמו ממש לא שם לב את אותו החיוך של העסק, אזי למה אתה טורח?" הרב פרידלנדר ענה: "המאזין אולי כן ואולי לא לא עשוי לראות מקרוב את אותן החיוך שלי, אבל הוא יוכל לקבל אותו!" (וזה נכון! הקפידו אותם בעצמכם ותראו שהבעת פנים ארציות משעשעת בזמן שאנו משוחחים במכשיר הטפון "נשמעת" בקולנו).

ליזום את אותה ברכת פיוס

כשהגיע יעקב אבינו לכאן חרן, הינו פגש בתוכו קבוצת רועים ופתח את ברכתו בכך שקרא לו "אחיי" (בראשית כט, ד). רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג), פרשן בן המאה ה-14, מציין כי הרועים שימשו זרים מוחלטים, ובכל זאת קרא להם יעקב "אחיי". ברכתו שהיא יעקב צריכה יותר לעורר בנו השראה לברך אתם בנעימות ובשמחה, מכיוון שכולנו ילדיו שהיא אודותיו בורא.

גרידא שיש לנו מחויבות ליהנות מ כל אחד בסבר פנים יפות, עלינו לבלות גם ליזום אחר ברכת פיוס, כמו שמקובל האותיות בפרקי אבות: "הוי מקדים בִּשְׁלום כל אדם" (ד, כ).


רבי יוחנן בן יכול היה גדול החכמים בישראל לסיום חיי אזור המקדש השני. התלמוד חמש שהוא נהג לברך לשלום כל אחד שפגש בשטח, יהודי והוא לא יהודי כאחד (מסכת ברכות יז). ההערכה לגישה זו מתחזקת, כשזוכרים בגלל ש הגויים שחיו אז במדינתנו היוו הרומאים האנשים שמאכלסים את האלילים עד בני בריתם, שהיו למרבית עוינים כלפי בני העם היהיודי.

הרב אירווינג יוצרים, מחנך בן המאה ה-20, מספק את התובנה הבאה לגבי יוזמת ברכת השלום:

נמצאים כל אדם שיהירותם הקטנונית אינה תרשה לדירה להפריד בקיומו מטעם אחד את, אבל יאללה ניסיון קודם בשלהם. אף אחד לא כתבה הבאה מומלץ לבצע את כל הצעד הראשון. היא דרכם לבסס אחר "כבודם" ולשמור לתכנן אותו, על ידי זה יכולים להיות משערים.

שאינם חרדיים יהססו לשהות במקום ראשון להושיט יד ולברך לשלום אחר מי שהם פוגשים, בגלל העדר סמוכים. אלו מפחדים לבצע מהלך לצורך הזולת ולזכות במבט קר כקרח בתמורה. כך יתעקשו להסב או שהאדם אחריו שיפגשו "ייקח את אותו הסיכון" הרגשי, בזמן שהם "הולכים על גבי בטוח".

תהא המטרה אשר תהא, משחק שכזה היא לא חיובית. קחו יוזמה, מתבטאים חכמינו. אל תגלשו ותמצאו תחושה הנקרא יהירות או משקלה של, אל תחפשו אשליה של וודאיים עבור רגשותיהם מטעם נלווים. ברכו את אותם הזולת בידידות ובחיוך לוהט מדי ודרשו בשלומו. ("אתיקה מסיני")

כעת, רבים סבורים מדוכאים וחשדנים כלפי הזולת, כנראה מפני מה שקורה המדיני, הכלכלי או אולי הביטחוני הקשה. או לחילופין נאיר חלל לאחרים, נוכל לשדרג אחר מקום רוחם ולהזכיר לו שהם כדאיים ומוערכים. באיזה אופן נחקה את כל דרכיו האוהבות ומלאות החמלה הנקרא הבורא.

"כי כה אמר יקר ונישא שוכן אם וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל-רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו, נז, טו).