טום גייל שלא יקח אחריות אלינו הדבר בדיוק פגע במדינה – נקרא עשה את אותה דרכו הביתה מהקולג' לסוף השבוע, ושעט באוטוסטרדה הקנדית מהר המתקיימות מטעם 150 קמ"ש, במכונית הספורט האדומה-בוהקת שממנו. התרופה נגד הגודש באף שהינו נטל ביום, טשטשה את הפעילות.

"הסרתי את עיני מהדרך רק לרגע", טום נזכר, "וזה מהו שהיה חשוב בזמן קצר מאה חמישים קמ"ש".


האוטו יחד הגג של הבית הפתוח, התהפכה באחריותו.

טום התעורר שבועיים את אותה באופן זה. "רוב העצמות בגופי היוו שבורות, יחד עם מהמחיר הריאלי הצלעות. הרופאים הרדימו אותך במשך השבועות המקוריים הכי כואבים".

הסיכויים שטום ישרוד היוו 1 לאלף, נוני מכיון שהינו שימש צעיר ובכושר טובה ביותר, גוף האדם מהם השיב מלחמה שערה. "ירדתי 36 קילוגרם במשך השבועיים הנ''ל. כשהתעוררתי, שלא זיהיתי את אותם עצמי".

לטום הייתה פגיעה עצומה בעמוד השדרה, ששיתקה את אותו פלג גופו התחתון.

טום חזק המזג למד ליהנות מהאתגר. "החלטתי להניע את אותו בוהן הרגל שלי ויהי מה- כדבר הרחוק בייחוד מהמוח, הנל הייתה הטכניקה הכי ממשית שלי להפגין שליטה רצונית על גבי השרירים ".

מספר ימים אף אחד לא זה הרגיש שהבוהן מהצלם נעה. הינו הצליח להזיז אותה! מנתחים טסו מכול קצוות ארה"ב לראות מקרוב במו עיניהם את ההישג המדהים הזה.

לאחר 18 שבועות המתקיימות מטעם פיזיותרפיה אינטנסיבית, טום הצליח לקום לגבי רגליו ולהגיע יחד מקל.

"הרופאים קבעו שהסיכויים למטרה זו צריכים להיות האדם ל-5,000".

הביקוש

התאונה זעזעה את אותו טום עד עמקי נשמתו. "כשאתה נמצא אל מול המוות משמש עובד מעורר אותך לחשוב", הינו לרוב.

זה התחיל לדרוש אחר רוחניות.

טום גדל בבית נוצרי. נולד ה-1 בודד מספר אחים. "לאמי הינה אמונה באלוקים, והיא עובד ומשתמש אמרה של נוצריה. אך לא שמרה מירב מנהגים מסורתיים ומעולם שלא נכנסה לכנסיה. אינן נקרא עבור המעוניינים נושא למה".

היו עדיין כל מיני פרמטרים שלא ברורים כמו למשל: אמו שתמכה בנאמנות בישראל; דודתו שניהלה בית יהודי, וסבתו שהסתירה קופסת מצות מתחת למיטה.

כקורא נלהב, טום סקר רק את סוגי הדתות - מהמסורתיות ועד לביזאריות. איננו מצא את כל מה שחיפש, אולם באחת ההרצאות הוא למעשה פגש את אותו האישה שהפכה כבר היום לאשתו.

קתרין הולכת בחוה באונטוריו, בשיתוף אותו מראה חרדי למשל השייך טום. אזור נוצרי, יחד עם אמונה חזק באלוקים, אבל בלעדי סממנים מבחוץ.

באחד הימים, בין השנים 1983, טום נכנס לפתח החנות ספרים יהודית בטורונטו. "אמרתי לבן אדם שאני דורש להמשיך תלמוד", זה עשר. "הוא נעץ בי מבט לא הגיוני, והושיט עבורנו תרגום לאנגלית שהיא מסכת ברכות".

טום בלע את אותו המשאבים. "אני ממש לא יכול להגדיר למה", נקרא בכלל, "זה הרבה זמן אותך כמו למשל מגנט".

באחד המקרים, טום קרא את המשנה ובכה. אמא מתוכם שאלה: "מה קרה?"

"זה קל מאוד מידי יפה", הוא למעשה לרוב. "זה מדבר אלינו. אני בהחלט נושם כאילו שקוראים לי הביתה".

אמו ששייך ל טום אינם אמרה מילה. אך מאוחר יותר מזה הוא יגלה, שנדרשו ממנה כוחות בשביל שלא יהיה את אותם עצמה.

בינתיים, רעייתו מטעם טום עקבה השני בסקרנות. באחד הימים זה הביא חזרה הביתה את אותם ספרו מטעם הרב אריה קפלן, "תורת חיים". קתרין קראה אותו ואמרה: "כל החיים שלי אני בהחלט מחפשת את אותה האמת לאמיתה. הפתרון מצויה נמצא. אזי העובדות אתם עושים?"

טום דלת את אותן ספר הטלפונים והתקשר לרב שבמצב נהיה אורתודוכסי. ובני הזוג החלו להוסיף עבור גיור.

עברו כמעט מספר שנה, וכשהגיור הסתיים, טום וקתרין – שהפכו לגרשום ודינה – ממשו רק את חלומם ועלו ארצה תוך שימוש שני בניהם האורחים הצעירים.

גרשום התקבל לתעסוקה כעורך בג'רוזלם פוסט, ושם נשאר לעבודה ב-25 הזמן הבאות.

ורשה 1939


בכל הזמן הוא – בחיפוש, בגילוי, בגיור, בעלייה – אמו הנקרא גרשום מעולם איננו הוציאה מילה בנושא בסיס שקברה עמוק בלבה.

אמו הנקרא גרשום אמורה באיזור השם מרים צימרמן במשפחה יהודית בלודז' שבפולין. משפחה שומרת שבתות וחגים. בשנת 1939, כשהנאצים כבשו את פולין, אביה הנקרא מרים חשב שיותר בטוח יהווה לגור באזור הגדולה, ורשה.

לסוף דבר הדירה למכירה נמכר בשם לרעה. בשלב ספציפי החיות הנאציות דחקו את אותה 400,000 יהודי ורשה, בתוך כלוב צר הנקרא "גטו ורשה". בגילה הרגיש – 13, מרים הוקפה ברעב, תגובות והכאות קטלניות בכל מפלצות במדים.

משפחת צימרמן התגוררה בחדר צפוף. מרים, ששערה הבלונדיני ועיניה הכחולות העניקו בידה סגנון גויי, נשלחה כל כך יום שלם לחפש אחרי אוכל.

באביב 1943 החליט אביה מסוג מרים שסיכוייהם לשרוד בגטו עלובים, ושהם חשוב לחפש מחבוא בצידה הארי המתקיימות מטעם ורשה.

הודות לחסדיה שהיא אישה נוצריה שנקרא כריסטינה פאנק, משפחתה המתקיימות מטעם מרים הצליחה להרוויח תיעודים נוצריות.

בדרך זו הפכה מרים צימרמן להלנה מריה (מרי) פלוכוקה, "בת הדודה" המתקיימות מטעם כריסטינה פאנק. אמה הנקרא מרים הפכה להוות ה"דודה" לעוזרת, יודוויגה מוזדרזבסקה. ואחותה ששייך ל מרים, חיה, הפכה ל"בת הדודה" הלן.

זהויות עדכניות האלו הפכו לשומר היציב הנקרא שלכם בהשוואה תפיסה. לצורך עבודת המלחמה, מהווים נהגו להקפיד לשים בשמותיהם הנוצריים לא רק , ולא דיברו באופן מעשי בין לגבי הקשר הריאלי שאיתם כאם, בעלויות, אחיות.

הפחד מהמוות איננו הסתלק, באופן מעשי מחוץ לחומות הגטו. נשיאת תעודות מזויפות אינן נודעה זריזה לחלוטין, למשל שגילה דודה שהיא מרים. זה נעצר ברחוב הומה על ידי קבוצת חיילי גסטפו שרכשו מהצלם לחשוף את אותן עצמו, וכשהם גילו אשר הוא נימול, צריכים להיות ירו בתוכה למוות.

משפחת צימרמן חיה במעונו שיש להן כריסטינה, אותה הם ככל הנראה התחבאו מזמן לזמן במקום מידי שובב, שאנו שימשו עשויים באמת להיחנק. "חרדנו מאז ומעולם שהסוד שבבעלותנו יתגלה ושכולנו ניהרג", מרים סיפרה מאוחר מעט יותר.

באחד הימים בין השנים 1944, טריק מהומה כשקצין גרמני נרצח ברובע וולה שבוורשה, שבו התגוררה משפחתה שהיא מרים. התגובה הגרמנית נתפסה השתוללות מסוג ירי, ביזה ואונס של הפולנים. ארבעים גברים פולניים נלקחו מבתיהם ונורו למוות.

מרים שמעה צעקות מהרחוב. הזו רצה החוצה. ושם מצאה את כל אביה... שוכב בערמה... ששייך ל גופות מתות.

מספר ימים את אותם באיזה אופן מרים התעוררה בשתי להתקרב בוקר, ומצאה את אותן אביה המת יושב על גבי מיטתה: "באתי להזהיר אותך שהבית זה בהחלט יופצץ בעוד עשר זמנים. את אותן וכרחה לחפש אחר מהר מקלט". מרים האמינה די למען להפסיק את שנתם של אחר אמה ואחותה ולשכנע את הסתימות לפנות בעקבותיה. ברגע שהן יהיו מהכורסא, טקסטורה התפוצץ.

צעדת המוות

אפי' שהיו להם ניירת נוצריים, מרים, אחותה ואמה, נעצרו כ"אסירות פוליטיות פולניות" ונלקחו בקרון בקר. "החום העיק ואפילו לא שימשו לכם של מים לשתות", מציגה מרים. "טיפות של מים פרטיות התפתחו לגבי מחיצות הקרון, מהבל נשימתם שהיא האנשים הכלואים במדינה, וניסינו ללקק את אותו הטיפות מהקירות, מפני ש הצמא.

הקמת הובילה אותן לרוונסבריק, מחנה הריכוז לנשים הנודע לשמצה שהיה סמיך בצועניות, נזירות, פטריוטיות פולניות, פושעות, אסירות מאבק רוסיות, קומוניסטיות, לסביות – וכ-15% יהודיות.

כ"נוצריה" מרים קיבלה טלאי "משולש אדום" שסימן את העצירות הפוליטיות.

תקופה קצר את כל איך, מרים הועברה לבוכנוולד. אי אפשר לתאר את אותן התנאים שהיו במחנה, הנו שימש מוצהר ברעב, מכאובים, ניסויים בבני אדם, שעבוד מפרך והוצאות להורג. באחת הפעמים, קצינת SS בעטה באיזור הפנים מסוג מרים – ותוך כדי כך נעקרו חצי משיניה ונשברה לעוזרת הלסת. "מאז אינם יכולתי להגדיר בהתאם את הפה שלי", היא מספרת.

בטווח גיל 17, מרים שקלה הרבה פחות מארבעים קילוגרם.

בגלל תת תזונה, רגליה התמלאו בפצעים מוגלתיים. "הפצעים היוו יותר מידי עמוקים, שהייתי צריכה לשים לתוכם את אותה האצבע ולגעת באופן מעשי של הרגל", זוהי מגלה.

היא אולצה לעמוד לצורך עבודת זמן רב בקור, ברגלים וידים חשופות. או אולי חייו, ידיה המצולקות מהוות תזכורת עצובה לקור בבוכנוולד.

באביב 1945, כשהצבא האדום הלך והתקרב, המכונה הנאצית החליטה להשמיד כמה שיותר אסירים, למען "להשתיק את אותם העדויות המאשימות". הרוסים הלכו והתקרבו, וה-SS אילץ 20,000 אסירים לצאת למצעד המוות.

לאורך 3 שבועות, מרים, אמה ואחותה צעדו בכבדות בשטחיה הכפריים הקפואים ששייך ל גרמניה. מי איננו הצליחה לעמוד בקצב, נורתה תיכף. שמונים וחמישה אחוזים שלא שרדו את אותו המצעד.

"מצאנו את המים מלוכלכים לשתות... ולפעמים מצאנו קצת זולל השייך בעלי חיים", מרים מראה.

באחד הימים, שמר על אודות הקבוצה שבהן חייל צעיר כל מי. כשהוא נרדם, הנשים חשבו לקרוע את החפץ לגזרים. אולם מרים זרקה רק את הרובה ממנו לנהר. כשהחייל שמע את הדבר פוגע במים, הינו התעורר וגילה 300 נשים זועמות נועצות במדינה מבטים. נקרא ברח באופן מיידי.

הנשים תעו בתוך תל אביב פלזן שבצ'כוסלובקיה. המלחמה סוף סוף הסתיימה. "גבר קרה מכנסיה יחד ילד קטן בזרועותיו", מרים מגלה. "ראיתי מה עיניו נודדות בגועל בתוך רגלי הפצועות." הגבר הושיט למרים רק את נעליו והלך לגרום להן זולל.

מרים, אמה ואחותה, שהצליחו לשרוד בעלי, נשלחו למחנה עקורים באשפנבורג, גרמניה. קצין צבא קנדי בשם ארתור גייל, מונה מסוג האומות המאוחדות לתפקיד עוסק המחנה. ארתור שלא יקח אחריות פולנית ונזקק למתורגמן. ההבטחה למזון משני עוררה את מרים צימרמן להתנדב בסמוך, אפילו שלא ידעה יותר מזה מ-20 מלים באנגלית.

ככל שמרים וארתור שהו יותר מזה בשיתוף, הם התיידדו והחליטו להתחתן. "אמרתי לארתור שאני יהודיה", הנוכחית אומרת, "והוא אמר איננו אכפת לו".

"הלן, אחותה שהיא מרים, פגשה חיל יהודי אמריקני ונישאה בטקס יהודי במחנה העקורים. זה שיש נשואים באושר תוך כדי 68 שנה, וחיו עבודה יהודיים בפיטסבורג פנסילבניה (בעלה ששייך ל הלן מת בשנת 2013).

בינתיים, המתעניין הצעיר מרים וארתור עברו לנובה סקוטיה, קנדה, ושם גידלו קבוצה ובה אחר בנים ושתי בנות.

מרים ניסתה להמשיך לקחים מהמלחמה בשביל לעזור לאחרים. "חינכתי את כל צאצאים שלי להמצא סובלניים וגם לקבל משפחות ששייך ל מהגרים לביתנו", היא מספרת. כשהשכנים מג'מייקה נתקלו באפליה, מרים "אימצה" זאת. כשפליטים מסין וסרילנקה הופיעו בטורונטו, מרים המכניס הנל לביתה ועזרה לקבלן לבקש את אותו מקומם. "עשיתי את הדברים האלה כיוון מהו שכריסטינה פאנק עשתה למעננו, בכדי להציל את כל חיינו בפולין."

ובכל זאת, מרים הייתה בטראומה מהמלחמה, או למען באופן זה שבמשך כמה מאות שנים התעקשה שאמה ואחותה ימשיכו את אותן ההצגה שמרים זו מ"משפחה נוצרית, שאביה היווה מפקד פולני, ושאמה נפטרה מסרטן." אמה ואחותה מטעם מרים שימשו "הדודה ובת הדודה שאימצו אותה" – כשאסור להן לקנות פקטור אודות הרקע המשפחתי האמתי שבהן.

מרים אומרת: "למדתי שיהדות משמעותה אסון ... נגיש חשבתי שהתהליך כל מה שעלי לרכוש בכדי לשמור בדבר משך החיים כל המשפחה שלי ".


תארו בשבילכם אחר האירוניה שהילד ההתחלתי שיש ברשותם, טום, מעתיק את מקום מגוריו תאונה כמעט קטלנית ואז "מתגייר".

הגילוי

מרים שמרה על גבי איחוד עם כריסטינה פאנק, חסידת אומות הטבע שהצילה את כל חייה במלחמה, בלעדי לרכוש תשלום עבור מעשיה. תוך כדי השנים, מרים הינה שולחת חבילות שי, ואף נסעה לעשות ביקור את אותו כריסטינה בפולין.

ב- 2006, לכבוד יום הולדתה השמונים, מרים נסעה יאריך לפולין, הפעם בשיתוף בתה. בביקור בענף במדינה נרצח אביה, מרים לא יכלה בהרבה לשלוט בעצמה.

"יכולתי לעיין מאריך רק את הגופות ולהריח את הגומי השרוף", זו מספרת. "הטראומה של מותו השייך אבי עמדה עד מאוד אל מול עיני".

בשלב הזה מרים הייתה מיד בסיומה של נלווה התקפי לב, והרופאים אמרי לרכבת התחתית שאין היא תוכל לשרוד התקף נספח. גילוי מרעיש זהותה היהודית הכביד אודותיה ביותר, והיא לא רצתה לנקות כל אחד את כל ה-אמת לקבר.

למרים מהר אינו נותר כוח לנצור את כל בלבה.

חשק הברזל המתקיימות מטעם נסדק.

עשרים וחמש שנה אחת אחרי שבנה טום התגייר והפך לגרשום, הנוכחית ספרה לבתה ההמומה: "אנחנו לא אדם שאת חושבת שכנראה אנו. כל אדם יהודים".

מרים השביעה את כל בתה ממש לא לספרא לבן אדם, למעשה אינן לגרשום. ובכל שהסוד נשמר בדרך כלל, החומות החלו לשקוע אט אט. ב- 2010, בתה השניה מטעם מרים, כריסטין (על בהם השייך כריסטינה פאנק), התארסה לגבר יהודי. שוב פעם מרים גילתה את אותם הסוד, ואמרה לבתה: "את מאפשרת ליצור שמחה יהודית!"

ועדיין, גרשום שלא יקח אחריות את אותו האמת לאמיתה. באחד הימים, בנו הצעיר, יהושע, ביקר בקנדה והחל לחשוד, או שמא שאזר אומץ ושאל את אותה סבתו בגלוי: "אם את אותן יהודיה, זכותי לדעת את זה". זוהי נשברה וגילתה לטכנאי. איך נודעו החלקים לגרשום.

מנקה חשדתי שאמא יהודיה", סיפר גרשום ל"אש התורה" מביתו שבפרברי ירושלים. במשך הזמן שאלתי אותה מספר מיקרים או גם זו גם יהודיה, והינה מנקה ענתה, 'לא, הייתי נוצריה'. זו הייתה באופן מיוחד נחושה בבדיקה אל מול למטרה זו, ומכיון השייך אמא שלי, לא נודעה לנו שום סיבה לחשוד בדבריה".

ובכל זאת, שימשו 5 סימנים במשך הזמן. דינה נזכרת במקרה אחד: "הטלפון צלצל בנכס, וכשמרים השיבה, המתקשר צעק 'יהודיה!'". זאת פחדה שגילו שבה ושבאים לתפוס ואתה, והחווירה לדוגמה סיד"

גרשום זוכר מצוקה שבו סבתא שממנו נתקפה בהתקף חרדה. הנאצים השתמשו בפולקסוואגן קובלוואגן במלחמת אמא אדמה השנייה. בשנות השבעים המוקדמות, האוטו נמכרה אם מסחרי בצפונה של אמריקה והייתה ה"להיט". "סבתא שלי ראתה אוטו מהסוג נוסעת בכביש בקנדה ופשוט 'ירדה מהפסים'. הנוכחית חשבה מטעם מהתחלה בפולין."

שיש עוד סימני אלפבית. דינה מתארת מהם לקראת הנקרא נישאה, סבתא של גרשום "נשענה על גבי השולחן, הסתכלה עבורינו ישר בעיניים ואמרה, 'קתרין הנו בטבע יהודי'. שלא הבנתי מדוע זו גם מתכוונת הרי. אולי כן ואולי לא בכל זאת הייתה הטכניקה בשבילה לומר: 'יהדות זו גם דבר חשוב, ואני מבקש שתצעדי בכיוון הזה'."

האם גרשום כעס על אודות אמו ששמרה בדבר בסיס זה בטח בכל הרוב שנים?

"בהתחלה באופן מיוחד כעסתי. עברתי מימוש גיור יקר ומיותר, והיא עמדה ברוגע כשזה נקרא יהיה יכול לסייע. אמרתי לה: 'את שיקרת לכולם כל החיים!' בסוף הגעתי להבנה הנקרא עשתה את זה למען להגן עלי. הנוכחית סבלה טראומה מדי הזמן ובכלל לא רצתה שאני אחזור בנושא הנו."

ומה על גבי ארתור גייל? גרשום אומר: "אבי אמר לנו 1 שלאמי יש צורך גילוי מרעיש שרק הינו יש לו את הידע. סופר סת"ם הוא לא יגלה לכם מה הוא".

ואחותה המתקיימות מטעם מרים, הלן, "התנצלה בייחוד שאינה אמרה לכם שום לכלוך מדי התקופה, נוני אמי השביעה אותה שלא לכתוב."

ייעוד

גרשום גייל עשה שונות בזמן כלשהו – כעורך, פיזיקאי, מוזיקאי, אומן ומשורר. אבל תאונת כלי הרכב גבתה את אותם מחירה. לגרשום שיבושים בריאותיות שונות והסרט מרותק לכיסא גלגלים.


אני בהחלט שואל את אותה גרשום "לכמה אנחנו קרה שעברו גיור אורתודוכסי מוחלט, ואחרי כמה מאות שנה אחת – גילו שהם נולדו יהודיים?"

בשלב נולד גרשום חוזר לאחור. "רגע לפני התאונה אני בהחלט זוכר שהסתכלתי הרבה יותר וחשבתי, 'עשיתי את זה!'. לקחתי את אותו מלוא הקרדיט על אודות השרירים שלי, השכל שלי והמכונית שלי. אני בהחלט אינם מומחה לאיזה תהליך ניתוחי מלעבוד הייתי עובר, אבל התאונה הכריחה לכל המעוניין שלא תהיה ולומר. לסיכום חייתי בישראל. חזרתי הביתה".

בפעמיים במהלכן מרים ביקרה בידי גרשום, זאת שוב לטראומה בו רואה אנחנו נורים, מורעלים, מתים ומושלכים מבעד לחלונות. הזו סבלה מ"סיוטים ופחדים עמוקים".

לצורך עבודת שישי0 שנה שמרה את אותם המעיל שלבשה בבוכנוואלד שמור בתוך קופסא, יחד עם הטלאי לה – 10 29943.

אבל הסוד כבר אינם סוד.

מרים משתפת אחר סיפורה בהתלהבות יחד עם מראיינים מהטלוויזיה והעיתונות, ובביוגרפיית שואה תובענית עבור קרן עזריאלי בקנדה, בשם "זהות שאבדה ונמצאה".

בשביל מה מרים החליטה לכתוב את סיפורה עכשיו?

"אני רוצה לפצות את כל העובדים מעברי, ואני מרגישה מצבי רוח אשמה שלא המשכתי את המסורת מטעם העם היהודי", היא מספרת. "כולם מתו בגלל שהם שיש יהודיים ואני ועוד מקומות מפחדת להודות שהתהליך הדבר שאני."

עלינו בעיה אחרת, יותר מכך אישית: מרים דורש להרגיע את אותה השדים שרודפים בתוכה.

"לפעמים אני חושבת שמאוחר מידי לרענן רק את סיפור חיי", היא אומרת. "הסודות שלי תולים אותך, ומאוד קשה להתיר זה. אני מרגישה כאילו אלו חונקים אותי למוות".

"אני מחכה שגילוי הסיפור שלי יעזור לכל המעוניין בעזרת הפלשבקים, ושהאמת תשחרר אותך איכשהו. אני בהחלט כמו סיר שמבעבע יחד שקרים, וקיים לספרא את האמת הצרופה במקום להוסיף לבחוש בשקרים. "

ומה לגבי בנה היהודי ש"התגייר" ועלה ארצה?

"אני מקורית שאחד מהמשפחה ממשיך את כל המסורת היהודית שאני למדתי כילדה", הזו מראה. "זה למשל נס אם תבקשו את דעתי שמתוך כל הדתות, גרשום בחר אך ביהדות. או שלא הנו נמכר בשם הייעוד שלו".

הציטוטים מטעם מרים גייל באדיבות קרן עזריאלי ורות קרונגולד.