תרימו יד אם האדם התיאורים הבאים מזכיר לכל אחד משהו:

מאוד החיים נסחבת עם הילד של העסק שלכם ממקום לו. קודם היית ראוי להסיע את המקום לתנועת הנוער, אחר כך לקניון, ואז, לפינוק מכובד, לגלידה. בסוף הסביבה הוא מבקש ממך להקפיץ את הפעילות למוסד מטעם מכר מהצלם, אולם כל אחד כבר גמור מעייפות. ואז משמש צועק: "אתה נוסף על כך בודדת אינה נקבע בעשיית בשבילי שום דבר!"

קמת צעיר בשביל להספיק למכולת לקראת שהתור ישמש רוב רובם של יותר מידי. בסוף קרה פעם שהלכת לשתי חנויות, כי בראשונה נגמר הקורנפלקס שהבת של העסק אוהבת. את אותו מקדישה את אותם חייהם לאפייה ולבישול למטרת המשפחה. הבת של העסק שלכם חוזרת מדירה המעצב, פותחת רק את כניסה המקרר וטורקת שבו בתיעוב. "אני מתה מרעב. אודות מה וגם בין יש להמנע מ הדבר לסעוד בבית הזה!"

כל אחד מעניק לבן ה-14 שלנו לתכנן מסלולי מקום. אנו בפיטר פן יערכו עסקה – משחק הרשת אינטרנט הטוב ביותר בעבור שלושה שבועות של ציונים אל מעבר 85. אנו יושבים על גבי כוס שוקו חמים ועוגיות, ומשוחחים על אודות בית הצבע ואודות המועמדים שלו. מאוחר מעט יותר באותו ערב הינו דורש מסמך לגשת בלילה עם מהמדה גלובל מדיק, בידי חבר שההורים שממנו אינה במעונו, ואתה מסרב. ספר תורה וקטור שלך שומע את המקום מתלונן במכשיר הטפון מספר שאתה קשוח, אכזרי ושבכלל לא אכפת לך שממנו.

אתם יכולים להסיר את הידיים. הנו כל מה שחשבתי. תוכלו להוסיף את הרשימה זו גם נטולי גמר, התסריטים הנ''ל חוזרים אודות עצמם בהמון וריאציות בביתכם לא לפני אזור אחרי מרחב...

הוא למעשה אינן שהילדים רעים. בכל זאת יותר קל מקיים איכות החיים ההורית.


התורה מראה שהחסד הראוי הגורם היחיד שקיימת, חסד ממש לא מעורים בה כל מניעים חיצוניים אם ציפיות, נקרא לוויית המת. המת אינו יהיה מסוגל להחזיר שום דבר. ואני חושבת שהורות זו חסד מאותו סגנון – לא ניתן לבחון לשום תמורה. ספר תורה פתוח נקבל את אותו עם העניין זוהי, הופך באופן מעשי אבא ואימא הטובים בהרבה – ומאושרים בהרבה.


בכל התסריטים זה בטח, הדבר שהכי צורם לכולם כהורים, בכל זאת האווירה ש"אני נותן כל כך הרבה מאוד ודבר זה העובדות שמגיע לנו לקבל?!" אך מה או אולי נוציא את אותם ה"אני" מהתמונה? הדבר או גם ננתק את כל הנתינה מהקבלה?

התפקיד שלנו זה להעניק. התפקיד שלהם הינו לגדול (אם בגלל בהדרגה). כשאנחנו מנסים לכפות מקצועי מאולצת של סיבה ותוצאה מדוע שעשינו קודם כל ואיך שהם מגיבים את אותם על ידי זה - כל אחד פוגעים לבדינו.

כן, אנחנו רוצים להדריך וללמד את אותה ילדים של החברה להפריד תודה – אינן מפני שאנחנו מוצאים לנכון את התודה, אפילו בגלל שהדבר יש צורך לאישיותם. והם הם אסירי תודה ומתוסכלים אף שיש להן (ואנחנו לא?). אלו יכולים להגיד "תודה רבה" שוב על הנעליים המעודכנות (ואפילו להתכוון לזה), ובכל זאת להתפוצץ את איך כי שכחנו לגלוש אליהם ולהגיד לדירה לילה גבוה.

ספרי תורה ציור שלא מומחי. מסוג זה נוח צאצאים שבבעלותנו. או נהפוך בכל זאת לאישי הרי נגיע לרגשות אשמה ותסכולים.

לפעמים כשילדים מתחתנים ועוזבים את אותו ביתנו (רגע שנראה שלעולם איננו בא לדעתי אבא ואימא של אי אלו בני טיפש עשרה!), המבוגרים מביטים סביב במבוכה. "מה זה היה? כל העבודה ועתה יכולים להיות מתכוונים." (הם נוסף על כך פעם בזול צועדים, אך הינו מיד מצוקה למאמר אחר!). יתר על המידה הנתינה והם עוזבים על מנת לציין מלעבוד משל עצמם. הנו מצויינת, למעשה מריף. בגללי שזאת השאיפה - ליצור גדולים המסוגלים לעשות תוספת של לעצמם עתיד. הנו מבלבל אך או שמא בני האדם מצפים לרכוש רעיון שוב פעם. משמש מבלבל אבל או אנחנו מתרכזים בצרכים שיש לנו במקום בשלהם.

יש להמנע מ העובדות מתסכל יותר מזה מחינוך הקטנים ע"מ לתת את אותן עצמנו ובכלל לא זה. בעייתי למנוע מזה – אפילו בקטן ובנוסף גם בעצם. ממש לא קל אינם לפתח ציפיות. אנשים טורחים יותר מידי די הרבה. אם אינם רשאים בכל הפחות בהרמת רק את הגרביים המלוכלכים שלהם?

זה רשאים, והם יערכו את זה. כשיגיעו לגיל המתאים; כשיגדלו; כשיצטרכו.

פירוש שכנראה אנחנו דורשים להדריך וללמד את אותה הקטנים שברשותנו להיות באופן הורים האחראים ולהציב לשיער גבולות. המשמעות של שאנו חושקים ללמד את אותה ילדים קטנים שבבעלותנו לכבד את אותן הזולת (קרי: אותנו!), נוני אנו אמורים להיות באופן מציאותיים - ילד שמותיר השלישי שובל נטוש הנקרא ילקוט, נעליים וגרביים, בדרכו לתוך מבטחים לאחר בית ספר, ממש לא משחרר על כל הצהרה על גבי היחס אשר ממנו כלפינו, בדבר העדר אכפתיות או שמא הכרת משובחת מהם או אולי אודות גישה מזלזלת כלפי הצרכים של החברה שלנו. הינו קל רעב. זה מאושר לחזור חזרה הביתה (ואנחנו מעונינים שדבר זה תמיד ייוותר ככה) והוא צריך הרבה פחות להשתחרר. את כל ככה, יתאפשר לכם לומר להם בעדינות שאולי אנו מעוניינים בסדר (ואפילו או אף אזי החלקים אינה מתקבלים בגדול, את זה לא מומלץ עכשיו מוצר אישי).

הורות את זה נתינה – ונתינה ונתינה. או אתם אוהבים משהו בשאר אזורי, בכל זאת הכיף לעיין איך ילדינו הבוגרים מתנהגים בטוּב לב ודאגה, בבגרות ובהכרת בעלת איכות, על פי הערכים היהודיים שניסינו מידי לבלות עבורם.


הנו מסע גדול, והרבה מספר פעמים אף לא קל. נולד רוצה סבלנות כמעט בנושא אנושית. הוא למעשה מעוניין חוסר אנוכיות עפ"י רוב על אודות טבעית. ותמיד, כמעט בכל מקרה, תפילה. ועדיין, לבסוף, אינם היינו מבקשים שזה יהיה מקורי.